שתי הטעויות הנפוצות ביותר שמעצימות קונפליקט

 
אם תשלחו אותי ואת בעלי לאותו אירוע, נניח לאירוע החברה שלכם, סביר להניח שאחר- כך כשתשאלו אותנו איך היה, תחשבו שהיינו בשני אירועים שונים. הוא, שהיה הבעלים ומנכ"ל של חברה בין המובילות בארץ באירועים, עם 500 עובדים 4 גני אירועים, שני קייטרינג, שעשו במקביל 7 אירועים ביום, רואה הכול! אנחנו נכנסים לאירוע גדול כקטן, מחתונה, אירוע חברה ועד מסיבה בגן של הילדים, האיש היקר שאיתי ידע לדבר על חוויית האירוע, על המיקום של שולחנות ביחס למזנונים על כמות סידורי הפרחים, על הבר, על איכות המלצרים כמה זמן הם עובדים והאם הם קיבלו תדרוך לפני אירוע או שלא על המוזיקה, הייעול החוויה ומה לא....   ו...כיצד אפשר היה לעשות טוב יותר.  אחרי עשרות אירועים לידו, גם אני אדע להגיד חלק מהדברים. אבל, אם לא תשאלו אני לא אראה, ובטח שזה לא יפגע לי בהנאה (אלא אם באמת היה גרוע...). ההבדל בינינו שאצלו זה בתודעה ואצלי לא.  ולכן, כשאנחנו יוצאים מאירוע הוא רואה את כל ה"פאקים" ואני ראיתי את הבת שלי רוקדת. הוא יצא מתוסכל מארגון הלקוי ואני נרגשת. זה שלו. זה כמו שנכנסתי לחדר כושר אחרי שהתרגזתי בחניה. אני אראה את המתרחש בחדר כושר דרך העניים המרוגזות, אני אשים לב לכל הדברים שמעצבנים אותי. זה שלי. שם התודעה שלי. לעומת זאת, ביום אחר נכנסתי לחדר כושר שמחה אחרי שהעברתי סדנה מוצלחת שנהנתי בה, אני אראה את המתרחש דרך העיניים השמחות, אני בטח לא אראה את כל הדברים המעצבנים שראיתי יום קודם.  הנקודה למה אנו שמים לב. היכן התודעה שלנו נמצאת.  
 
זה כמו שאומרים שאימא תמיד תעורר לבכי התינוק שלה. כי תשומת הלב שלה שם. שם המודעות שלה, שם התודעה שלה. 
 
או, כשאנחנו מחפשים מכונית חדשה. אני רוצה פיקסו 7 מקומות . פתאום זה כל מה שאנחנו רואים על הכביש... כמה פיקסו יש אה...
 
או, כשאנחנו בדיאטה ונלך ליום עיון, קודם כל נדע להגיד על האוכל שהיה שם... למה? כי שם התודעה שלנו. באוכל – כן, לא, כמה ומה...
 
אם נכנס כועסים לישיבת צוות נראה את הישיבה דרך עיני הכעס שלנו. 
 
אז איך זה קשור לקונפליקטים? בדיוק כאן. כל אחד מאתנו רואה בחיים את מה שבתודעה שלו ולכן, לכל אחד מאתנו יש סיפור אחר על החיים. מספרים שהאינדיאנים לא ראו את הספינות של המתיישבים הראשונים שהגיעו לאמריקה כי הם לא היו בתודעה שלהם. הם ראו את הגלים אך לא ראו את הספינות. במילים אחרות הם ראו את השתקפות התודעה שלהם. גם אנחנו לעיתים רואים רק את הגלים או רק את הספינות. מה קורה בקונפליקט? יצאנו מאותה ישיבת הנהלה, וכל אחד עם סיפר שונה על מה שהתרחש בחדר. כל אחד והסיפור שלו, כל אחד ומה שהוא ראה שם. אנחנו מתחילים לדבר על ה שהיה שם ומהר מאוד, אנחנו מתווכחים על מה שקרה. אנחנו יוצאים מתוסכלים שהצד שאני לא רואה את הדברים כמונו "הרי זה ברור" "ואיך הוא מעז לסלף את המציאות הוא חתיכת @%#&&*^*#@" אנחנו כל-כך עסוקים בלהגן על מה שנכון והגיוני אצלנו, שאנחנו לא מוכנים אפילו לרגע לשקול שבצד השני יש מציאות אחרת ולא כי הוא מסלף או מרמה- פשוט כי התודעה שלו רואה משהו אחר. הוא בתשומת לב על דברים אחרים. מי שאנחנו ומה שחשוב לנו משפיע על הדברים שאנחנו רואים וכל אחד מאתנו מפרש מידע באופן שלו. לכן, יש לנו מסקנות וסיפורים שונים על אותה מציאות. כלומר זה באמת שלנו. המציאות הזו שאנו רואים היא באמת שלנו.
 
טעות מספר 1 : אנחנו משוכנעים שיש אמת אחת והיא אצלנו! מה שאנחנו רואים זו המציאות. אנחנו לא מוכנים להכיר שלצד השני יש מציאות אחרת, שהוא מפרש ומסיק אמיתות על החיים באופן שונה מאתנו.  
ואז, אחרי שאנחנו מסרבים להכיר בסיפור של הצד השני, אנחנו מתחילים לשכנע שמה שהוא אומר לא נכון. 
 
טעות מספר 2: בואו נשכנע. אנחנו נכנסים לדיאלוג ארוך ומתיש שמורכב ממסע שכנוע, שהאמת אצלנו. שמה שאנחנו רואים, חושבים מסיקים, זה הדבר ההגיוני והנכון "ואיך אתה לא מבין את זה?" ודרך –אגב, הצד השני פועל אותו הדבר, הנה אנחנו בדיאלוג סתום. בחוויה של "שיחת חרשים" ו"שאין עם מי לדבר", רמת התסכול של שני הצדדים עכשיו, מרקיעה שחקים...
 
והנה החדשות: קונפליקט לא פותרים דרך שכנוע. אף אחד לא אוהב שעסוקים בלשכנע אותו. ואף אחד לא עשה שינוי לאורך זמן כי שכנעו אותו. שכנוע אף פעם לא עובד באמת. לעומת זאת, אנשים כן עושים שינוי כי הם חשו שהבינו אותם.
 
בנאלי ככול שזה יהיה, אחד, קודם כל נכיר בזה "שזה שלנו" ו"זה שלו". שתים, ואחרי זה נעסוק בלהבין את הסיפור של הצד השני. ושלוש, נעבור להיות מובנים עם הסיפור שלנו.   
 
עכשיו פתחנו דיאלוג, הקשבה, שותפות ונכונות למציאת מוצא.  
  
 

מאת: נירית דביר, מנכ"ל חברת sight- לייעוץ, פיתוח ארגוני  ואימון

 
 
http://www.hrm.co.il | Powered by Tafnit Websystems 972-54-4780798